אחת הפעילויות שהיתה פעם במוזיאון היא שיחה על קרינה סלולארית. אנשים קוראים מה שכתוב בתקשורת הפופולארית שניזונה מארגונים שמפחידים את הציבור.

אנשים לא מכירים את תופעת הכח הריבועי ההפוך ומפחדים יותר מאנטנות גדולות מאשר מטלפון קטן ליד האוזן.

כמובן שאנשים שרוצים פחות קרינה צריכים להיות בעד יותר אנטנות קטנות וקרובות.

אז מה שהיה במוזיאון היא סוג של תגובה לפחד כזה.

עוד דוגמה היא פרלמנט הנוער המדעי שקורה בימים אלה שמנסה לקרב את הנוער למחקר עדכני בביולוגיה ושיחה על נושאים שנויים במחלוקת. אולי בעקבות ההשתתפות שלהם הם לא יקבלו כמובן מאליו מה שהם ישמעו על הנושאים האלה בתקשורת.

http://www.mada.org.il/education/science_parliament

אני חדש במוזיאון (קצת יותר משנה) והיתה רק פעם אחת שהייתי אחראי על כתיבת תוכן מדעי לצורך פרסום. זאת היתה המצגת על פרס הנובל של עדה יונת.

http://www.mada.org.il/activities/hannukah-2009/nobel-prize

לא האמנתי כמה עבודה הייתי צריך להשקיע במצגת הזאת כדי שעניין מסובך כמו קריסטלוגרפיה של קרני X להבנת מבנה הריבוזום ייכנס לתוך מצגת שתובן על ידי הציבור הרחב.

המצגת זכתה להצלחה רבה והופצה במייל בתפוצה רחבה.

לאחר שהמצגת הופצה, היא גם הגיעה גם לעדה יונת והיא ביקשה לתקן בה כמה דברים. לשמחתי, היא קיבלה בהבנה את הצורך באחידות סגנונית ובהירות על חשבון הפירוט והדיוק.

אני מבין את שרשרת המזון הזו, וזה עדיין מפריע לי כמי שקורא את התוצר הסופי שלה, כי אני יודע שמה שאני קורא חוטא למציאות ולא כל האנשים מבינים את זה. מצד שני, אני יודע שבדרך כלל רוב האנשים לא מתעכבים על הדברים האלו ובתכל'ס לא ממש נפגעים מהפרסום, כך שאפשר להקל בזה ראש, אך עדיין רציתי להאיר את הנקודה.

אגב, מסקרן אותי לשמוע, מעיסוקך במוזיאון המדע, לא מפריע לך הפער בין הדברים?

הידיעה הגיעה לאתרי החדשות בכלל שהיא פורסמה במקומות אחרים.

היא פורסמה במקומות אחרים בגלל שמישהו הפיק הודעה לעיתונות מהמחקר המקורי.

פרסום ההודעה לעיתונות נבע מצורך של מישהו להתפרסם – מחלקה באוניברסיטה, מארגני כנס שהנייר מוצג אצלם או כתב עת שהמחקר פורסם אצלו.

הצורך שלהם להתפרסם גדול יותר מהשאיפה שלהם שהפרסום הרחב של המחקר יתאים למה שכתוב בו.

ההודעה לעיתונות רודדה כדי להתאים לפרסום באתרי חדשות פופולאריים.

אתרי החדשות תרגמו את ההודעה לעיתונות והתאימו אותה למה שהם חושבים שיתאים לקוראים שלהם.

זו שרשרת המזון ואלה התוצרים שלה.

(אני עובד במוזיאון המדע בירושלים שהתפקיד שלו להסביר מדע לציבור. הדברים האלה הם חלק מהעיסוק היומיומי שלי)

חבל שמאכילים את כולם בטימטום והציבור ממשיך ובולע הכל שהרי אין לכולם את הידע הדרוש בשיטות מחקר