הרבה זמן לא פרסמתי כאן סרט לשבת. פעם היתה לי פנטזיה כזו שבכל יום שישי אפרסם כאן איזשהו סרט הקשור לפסיכולוגיה, התנהגות, חקר המוח וכדומה. אבל זה לא היה פשוט כמו שזה נשמע והתמסמס בין שאר הדברים שאני מנסה לעשות. אבל עכשיו נתקלתי בציוץ של הבלוגר מו קוסטנדי (שכותב בלוג מרתק ופופולארי מאוד על חקר המוח) שמפנה לסרט The English Surgeon. זהו סרט של הבי.בי.סי המביא את סיפורו של ד”ר הנרי מארש. מארש הוא מנתח מוח בריטי שבתחילת שנות התשעים ביקר באורקאינה והזדעזע ממצב הרפואה שם. הרופאים נאלצים להתמודד עם חסמים בירוקרטיים ובעיקר עם ציוד מיושן וידע ונסיון שאינם מספקים ומי שנפגע, מן סתם, הם החולים. מאז ועד היום הוא נוסע באופן קבוע לאוקראינה ומבצע ניתוחי מוח באמצעים הקיימים (כולל שימוש במקדחה ידנית).

נכון שזה לא ממש סרט על פסיכולוגיה, אבל הוא כן נוגע ברפואת המוח שנוגעת לתחום. ובסופו של דבר, זהו סרט על חמלה אנושית והרצון לעזור למי שבאמת צריך שיעזרו לו. ובסופו של יום, בשביל זה אנחנו במקצוע הזה, לא?

סוף השבוע הגיע ואיתו סרט נוסף לשבת. והפעם, איך אפשר לכתוב בלוג על פסיכולוגיה בלי לדבר על זיגמונד פרויד? אז אני לא אדבר עליו, אלא אתן לסרט הזה לדבר עליו.
את הסרט הזה הבאתי כבר בבלוג אחר שלי, לטאת האמבט, אבל החלטתי להביא אותו לכאן שוב מכיוון שזה בית מתאים יותר לפוסט עם הסרט הזה. הנה כמה מילים שכתבתי על הסרט בזמנו:

סרט קצר, קצת פחות משעה, על חייו של "אבי הפסיכולוגיה". סרט מעניין, האמת, שכן בניגוד למה שציפיתי, הוא לא מתייחס לפרויד כאיזה מאסטרו גאון וחף מפגמים, אלא מציג דווקא את נקודות החולשה בחייו הפרטיים והמקצועיים (שהיו יותר מדי מעורבים אלו באלו). החל מההתמכרות לסיגרים, עבור ביחס השתלטני לממשיכי דרכו וכלה ביחסים הקרובים מדי עם בתו אנה (בשלב מסוים, פרויד האב ערך אנליזה לבתו, מה שהוגדר יפה על ידי נכדתו של פרויד כ"גילוי עריות אינלקטואלי").

בקיצור, גם אם אתם לא סטודנטים לפסיכולוגיה, אני ממליץ לצפות בסרט הזה, על אחד האנשים שהשפיעו הכי הרבה על איך שהחיים שלכם נראים היום.

איוון פאבלוב הוא אחד השמות המוכרים ביותר בעולם הפסיכולוגיה, גם למי שאיננו פסיכולוג. פאבלוב, שבשבוע הבא ימלאו 74 שנים למותו (אני יודע זאת רק משום שהוא נפטר באותו תאריך בו נולדתי), נחשב לאחד המדענים החשובים בחקר הפיזיולוגיה וההתנהגות. הוא קיבל פרס נובל כבר ב-1904 על מחקריו בנוגע למערכת העיכול, אך הוא מוכר יותר בזכות מחקריו פורצי הדרך על למידה ורפלקסים.

על מנת לחקור את מערכת העיכול, ובאופן ספציפי את מערכת הריור, פאבלוב יצר מערכת אשר אוספת את הרוק המופרש על ידי כלבים ומאפשרת את ניתוחו. הרוק נועד, כמובן, לעיכול המזון הנכנס אל הפה וריכוכו לפני הבליעה. אך פאבלוב שם לב שהכלבים מריירים עוד בטרם שנכנס מזון לפיהם, והחליט לבחון לעומק את התופעה הלא טריוויאלית הזו. בדרך זו גילה פאבלוב את מה שנקרא היום התניה קלאסית וידוע גם בשם התניה פאבלובית. הניסוי הקלאסי שנערך במעבדתו של פאבלוב הוא כדלקמן:
מזון הוגש לכלב וגרם לו לרייר. תגובת הריור היא טבעית ומתרחשת למראה המזון, ולכן היא נקראת תגובה בלתי מותנית (המזון, בהתאם, נקרא גירוי בלתי מותנה).
לאחר מכן, כאשר הוגש לכלב המזון, הוא הוגש בלווית גירוי נוסף כמו צלצול פעמון, נורה שנדלקה ועוד. הגירוי הנוסף נקרא גירוי מותנה. הכלבים כמובן ריירו מכיוון שהגישו להם מזון.
האפקט המעניין התרחש כאשר הגירוי המותנה הוצג לכלב מבלי שיוגש המזון. לכאורה אין שום סיבה שכלב ירייר למראה נורה שנדלקת, אך פאבלוב מצא שכלבים אלו ריירו גם ריירו. המסקנה היתה שהגשת המזון בצימוד עם הגירוי המותנה יצרה התניה במוחו של הכלב בין שני הגירויים ונוצר מצב ששניהם מפעילים את בלוטות הרוק בלי תלות אחד בשני.
למיטב ידיעתי זוהי ההדגמה הראשונה (והניסוח הראשון) של למידה קלאסית פשוטה. וכמה שזו למידה פשוטה, היא מצויה בבסיסם של הרבה תהליכים נפשיים בחיינו, כמו האופן שבו אנו רוכשים פחד מדברים מכאיבים או לומדים להגעל מגבינה מקולקלת.

הסרט שאני מביא לכם היום הופק בשנת 1930 וצולם במעבדה של פאבלוב עצמו. הסרט, שאורכו כמחצית השעה, מציג את התהליכים הבסיסיים של הלמידה הקלאסית והאופן בו הם נחקרו במעבדה. זהו סרט אילם שהופק במקור ברוסית אך הכתוביות המלוות אותו הוחלפו לכתוביות באנגלית. עם זאת, תמצאו קצת רוסית באנימציות שבגוף הסרט. בגלל שזה סרט אילם, הוא יכול קצת לשעמם אך כמסמך בהיסטוריה של הפסיכולוגיה הוא מעניין ושווה צפייה אחת לפחות. אני, באופן אישי, הייתי מצמיד לו נעימות פסנתר בסגנון הסרטים האילמים של פעם – אז כדי לעשות לכם נעים, הנה כמה קטעים כאלו.

הסרט הופץ ברשיון cc-by-nc על ידי wellcome library והוא זמין להורדה ישירה מכאן. (ותגללו גם קצת למטה מהסרט, יש הפתעה)
במידה ואחד הסרטים לא עולה, תעשו ריפרש.

שבת שלום וצפיה מהנה!

Click here to view the embedded video.

הפתעה קטנה לסיום: אני לא יכול לכתוב פוסט על התניה קלאסית מבלי לתת לכם את הקטע המעולה הבא מתוך המשרד. אם ביום מן הימים אלמד באוניברסיטה על התניה קלאסית, תהיו בטוחים שאפתח איתו את השיעור (הקטע הרלוונטי מסתיים ב-7:25, אבל כיף להמשיך לצפות)

וקטנה אחרונה לסיום, אם כבר פאבלובה, למה לא פבלובה?

אני חושב לייסד בבלוג פינה שבה מדי כמה שבועות, בסוף השבוע, אביא סרט או חלק מסדרה העוסקים בנושאים שונים הקשורים לבלוג. בתור סיפתח, הנה "A Brilliant Madness", סרט דוקומנטרי שנעשה על ג'ון נאש, אותו מתמטיקאי מפורסם שהגה את "Nash Equilibrium" בגיל 21, שקע לאחר כמה שנים למחלת הסכיזופרניה ובסופו של דבר זכה להכרה עולמית כשקיבל את פרס הנובל בכלכלה בשנת 1994 על תרומתו הגדולה לתחום. סיפורו התפרסם, כמובן, בסרט "נפלאות התבונה", אך כפי שיעידו רבים, סיפור חייו של נאש עוות לטובת הסרט וקיבל זריקה הגונה של שמאלץ.
בסרט הדוקומנטרי הזה מרואיינים מכרים של נאש אשר ראו את ההדרדרות שלו מקרוב, כמו גם נאש עצמו ואשתו. הסרט מעניין במיוחד בגלל התיאור הכל כך קרוב של הסכיזופרניה שלו, הזיותיו ומחשבות השווא מהן סבל. הצצה מרתקת למחלה הזו.

תהנו מהסרט. אם אתם מכירים סרטים או סדרות שמתאימים לבלוג, אשמח אם תצרו איתי קשר.

(הערה טכנית: אם הסרט לא מופיע בעמוד, נסו לרפרש)