תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אשפוך קצת אור על התהליך הנדרש ממי שרוצה לעסוק בפסיכולוגיה בישראל. בפוסט הפתיחה הסברתי על ההבדל בין פסיכולוג "סתם" לפסיכולוג מומחה וציטטתי את חוק הפסיכולוגים. בפוסט הזה אעסוק בתואר הראשון.
בו מומלץ להקשיב ולהשתדל לא לישון
כאן תגלו שבעצם זה לא מה שחשבתם
אך יש למה לצפות אם בכל זאת נשארתם
כל אמא יודעת שבלי תואר אי אפשר להסתדר בארץ הזו. אם בחרתם להיות פסיכולוגים, אין לכם ברירה אלא להתחיל בתואר הראשון. הפוסט הזה יעסוק בכל הנוגע לתואר זה: איפה, כמה ולמה.
איפה כדאי ללמוד פסיכולוגיה
לא מעט מוסדות להשכלה גבוהה מציעים תואר ראשון בפסיכולוגיה. כל האוניברסיטאות המציעות תואר ראשון (מלבד הטכניון) מכילות חוג לפסיכולוגיה. בנוסף, ניתן לעשות תואר ראשון בפסיכולוגיה בכל אחת מהמכללות הבאות (אם טעיתי או שכחתי מוסד מסוים, אנא תקנו אותי בתגובות):
- המרכז הבינתחומי הרצליה (תואר בפסיכולוגיה)
- המכללה האקדמית של תל אביב יפו (מדעי ההתנהגות)
- המסלול האקדמי של המכללה למנהל (מדעי ההתנהגות)
- המכללה האקדמית תל חי (תואר בפסיכולוגיה)
- המכללה האקדמית עמק יזרעאל (מדעי ההתנהגות)
- המכללה האקדמית יהודה ושומרון (מדעי ההתנהגות)
- המכללה האקדמית נתניה (מדעי ההתנהגות)
- המרכז האקדמי רופין (מדעי ההתנהגות)
- הקמפוס האקדמי – מכללת אחווה (תואר בפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר אילן)
- המרכז האקדמי פרס (מדעי ההתנהגות)
אני לא הולך להכנס להבדלים בין המוסדות השונים – פשוט כי אני לא בקיא בהם. באופן אישי אני יכול לספר על אוניברסיטת תל אביב, שבה למדתי אני. כך או כך, הלימודים הם פחות או יותר אותו דבר, עם הבדלים קטנים בין מוסד למוסד. הרי בסופו של דבר, כדי שהמועצה להשכלה גבוהה תכיר בתואר ראשון בפסיכולוגיה, תכנית הלימודים צריכה להיות מורכבת מאותם דברים ואין הרבה מקום למשחק.
לא פעם נשאלתי איפה כדאי לעשות את התואר הראשון כדי להתקבל לתואר השני. לצערי, אין לי תשובה מוסמכת לתת בנושא. אני רוצה להגיד שזה לא באמת משנה איפה עושים את התואר הראשון בתנאי שעושים אותו טוב, מקבלים ציונים גבוהים ומתמקצעים בחומר. מצד שני, אנשים רבים מניחים שמכיוון שתואר שני עושים באוניברסיטה, עדיף ללמוד באוניברסיטה ולא במכללה, כי זה נראה יותר טוב. האם זה נכון? לא בהכרח. אני אישית מכיר מישהי שלמדה באחת המכללות שצוינו ברשימה למעלה והתקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מצד שני, שאר השותפים שלנו ללימודים היו מאוניברסיטאות – האם הסטטיסטיקה מנצחת? אין לי תשובה. מה דעתכם? אם מישהו רוצה לתרום מנסיונו, אני אשמח שיעשה זאת דרך התגובות.
מה לומדים בתואר הראשון
מבחינת החוויה האישית שלי ושל שותפיי לספסל הלימודים, אפשר לומר שלומדים בתואר הראשון המון דברים, אבל אף אחד מהם הוא לא מה שאתה מצפה ללמוד. במיוחד לא אם אתה מפנטז על הקליניקה הפרטית שתהיה לך ביום מן הימים.
למה הכוונה?
ובכן, כידוע לכם, אוניברסיטאות הן מוסדות מחקר. הסגל האקדמי מחלק את זמנו בין הוראה לבין המחקר האישי. באופן טבעי, אוניברסיטאות מעוניינות להכשיר את הדורות הבאים של החוקרים. לא בכדי השמות של הפקולטות מתחילים (לרוב) במילה "מדעי". לא נדון בהבדלים בין מדעים "קשים" כמו פיזיקה ומתמטיקה למדעים "רכים" כמו סוציולוגיה, מדע המדינה וכן, גם פסיכולוגיה1 – אתם מוזמנים לתרום את שני הפזוס שלכם בתגובות. פשוט נצא מנקודת הנחה שהפסיכולוגיה באקדמיה בהחלט תופסת את עצמה כתחום מדעי העושה שימוש בכלים מדעיים, וככזו, היא מעוניינת להכשיר את הסטודנטים שלה בהתאם.
כולם רוצים להיות מדעיים מקור תמונה
מה זה אומר בתכל'ס? זה אומר שלומדים המון, אבל המון סטטיסטיקה. כן כן. אם יש לכם פוביות ממתמטיקה ונוסחאות, זה הזמן לקחת נשימה עמוקה ולהתמודד עם זה. בזמנו עשיתי חישוב וגיליתי שמתוך 60 שעות סמסטריאליות שנדרשו ממני לקבלת תואר בפסיכולוגיה, 12 היו לטובת קורסי חובה בסטטיסטיקה. 12 מתוך 60. זה עשרים אחוז, כן?
אבל שזה לא ירתיע אתכם ויגרום לכם לוותר על הלימודים. זה לא כזה מסובך ואפשר בהחלט להתמודד עם זה. בסך הכל לא מדובר בסטטיסטיקה ברמה סופר-מסובכת. וגם לא צריך ידע מתמטי מיוחד. והכי טוב, אפשר לשכוח הכל אחרי המבחן ולהיעזר בעתיד ביועצים סטטיסטיים (לא שמעתם את זה ממני).
אתם בטח שואלים את עצמכם, אם חמישית מהתואר מורכבת מסטטיסטיקה, מה עם כל שאר השעות? האם פרויד לא נכנס לשם? האם מחלות הנפש לא מוצאות שם מקום? התשובה היא שכן, הם בהחלט מגיעים לשם – אבל במינון קטן יחסית.
בתואר הראשון מגלים שפסיכולוגיה זה לא רק כורסאות, הנהונים ופירוש חלומות. כאן מגלים לראשונה את האמת המחרידה שפסיכולוגיה הוא עולם עצום ומלא כל טוב (?) המכיל תחומים שלא חשבתם עליהם בכלל כשראיתם "בטיפול". ואת התחומים האלו לומדים מרבית מהתואר. הנה כמה טעימות.
פסיכולוגיה קוגנטיבית – תחום העוסק בתהליכים הנפשיים של התפיסה והחשיבה – או בלעז, הקוגניציה. הקורסים בפסיכולוגיה קוגנטיבית יפגישו אתכם עם נושאים שתמיד חלמתם עליהם כמו המבנה האנטומי של האוזן או העין ונפלאות האשליות האופטיות.
פסיכולוגיה חברתית – עוסקת בתהליכים העוברים על הפרט כשהוא בתוך חברה או קבוצה, ועל התהליכים העוברים על קבוצות (קטנות, כי צריך להשאיר מקום לסוציולוגים). שם תלמדו איך הרוב משפיע על החלטות המיעוט (ולהפך) או מתי ומדוע אנשים עוזרים לזרים ברחוב ומתי לא. האמת? תחום מאוד מעניין לדעתי ותלמדו שם על הרבה ניסויים משעשעים או מחרידים.
פסיכולוגיה פיזיולוגית – אם המתמטיקה מהסטטיסטיקה לא עשתה לכם את זה, הנה המקום לפגוש את הביולוגיה. כאן תלמדו על המבנה של מערכת העצבים מרמת המוח כולו לרמת התא הבודד, איך עוברים המסרים בין תא לתא, איך מבטאים את המילה נוירומודולטור, ובגדול תנסו להבין איך מתוך ערבוביית התאים האלו נוצר מה שאנחנו קוראים לו "נפש".
הבנתם את הרעיון? אתם תלמדו בתואר הזה הרבה דברים שחלקם יהיו מאוד מעניינים וחלקם, איך לומר, לא. תלמדו גם על מחלות נפש, על תיאוריות של הנפש והאישיות, על פרויד וחבריו. אבל זה די טובע בבליל הדברים האחרים. האם זה מה שקיוויתם לו? לא בהכרח. האם זה טוב? כן ולא.
למה בכלל לומדים את כל הדברים האלו ולא נותנים לנו ללמוד את התכל'ס הטיפולי שאנחנו רוצים?
פשוט מאוד. מטרת התואר הראשון היא לחשוף אתכם לעולם הגדול הזה שנקרא פסיכולוגיה. במידה מסוימת אפשר לומר שהמטרה היא להראות לכם שפסיכולוגיה זה לא רק כורסאות מטופלים או פירושי חלומות – אלא תחום מאוד גדול שמקיף אותנו מכל עבר, בכל יום ויום. חלקכם יתאהבו בתחומים שלא חשבתם עליהם בכלל וימשיכו לעסוק בהם בעתיד. חלקכם לא. זה הכל טוב ויפה. תחשבו על זה כעל ארוחת טעימות שבסופה תוכלו להחליט מה היה הכי טעים ולהזמין ממנו את המנה העיקרית.
מה ללמוד עם פסיכולוגיה – חוגים משולבים
שמתם לב ודאי שברשימת המכללות רשמתי ליד רובן בסוגריים את הביטוי "מדעי ההתנהגות". המשמעות היא שהתואר שמקבלים הוא לא תואר בפסיכולוגיה אלא תואר במדעי ההתנהגות, המשלב מספר תחומים שהפסיכולוגיה היא אחד מהם (האחרים הם סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכדומה). בכלל, אני לא מכיר כמעט מוסדות המאפשרים ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה בלבד. אני למדתי באוניברסיטת תל אביב. שם הלומדים לתואר ראשון בפסיכולוגיה חייבים לעשות זאת במסגרת תואר דו-חוגי: יש לבחור חוג נוסף שיילמד במקביל לפסיכולוגיה. חלק גדול מהאנשים עושים את השילוב הבנאלי ולומדים סוציולוגיה-אנתרופולוגיה, אבל זו לא חובה.
וזה חלק מהכיף הגדול של הלימודים באוניברסיטה – השילובים. תחשבו על זה – זו אחת ההזדמנויות היחידות והאחרונות שיהיו לכם ללמוד מה שבאמת מעניין אתכם, ולא רק מה שאתם צריכים כדי להתמקצע. זו הזדמנות פז לפתוח את הראש, להרחיב אופקים ולטעום עולמות חדשים. אני מכיר אנשים שלמדו פסיכולוגיה ומחשבים, פסיכולוגיה וספרות, פסיכולוגיה ופילוסופיה – אפילו פסיכולוגיה ולימודי מזרח אסיה. למה לא בעצם? מי שאוהב פיצה יודע כמה ששילובים זה אדיר ואין כמו ללמוד תחומים שונים ולמצוא את הקשרים ביניהם.
ובכל זאת, לא פעם נשאלתי מה כדאי ללמוד בחוג השני, כדי להצליח יותר להתקבל לתואר שני ולהצליח בו. התשובה שלי לכולם היתה זהה: "מה מעניין אתכם?". בסופו של דבר אני באמת מאמין שאדם צריך ללמוד מה שהוא אוהב ונהנה ממנו, מה שמעורר אצלו את התשוקה ללמידה. במיוחד אדם שכבר נסגר פחות או יותר על המסלול המקצועי שהוא מעוניין בו. תרגישו חופשיים ללמוד בחוג השני מה שעושה לכם את זה. אני לא חושב שיש שילוב הכרחי כדי להצליח טוב יותר להתקבל לתואר השני או כדי להיות פסיכולוג יותר טוב. זה היופי בפסיכולוגיה – היא מגוונת ודינאמית. אם מחשבים וטכנולוגיה עושים לכם את זה, לכו על זה – אני בטוח שתוכלו למצוא את נקודות הממשק בין התחומים ולהפוך את הקריירה שלכם ליותר מעניינת ויותר "שלכם". הפסיכיאטר ירדן לוינסקי עושה את זה בצורה מעוררת הערכה. אם אתם מתים על ספרים או אוהבים לכתוב, תעשו תואר בספרות בתור החוג השני. זה יעשיר אתכם ותאמינו או לא, יעניק לכם כלים שיעזרו לכם גם כפסיכולוגים. אני ממליץ באמת לבחון את האפשרויות השונות, לקרוא קצת את התיאורים של הקורסים השונים ולראות מה מדגדג לכם בתאים האפורים. אני באופן אישי בחרתי ללמוד במסלול ייעודי ללימודי פסיכולוגיה וביולוגיה המתמקד במדעי המוח, כי עניין אותי ללמוד את החיבור בין העולם המרחף לעתים של הנפש לבין העולם הארצי יותר של הגוף והחומר. האם זה יהפוך אותי לפסיכולוג טוב יותר ממי שלמד פסיכולוגיה והיסטוריה? לא. רק לאחד שיותר מודע ומבין את התהליכים המתרחשים בין עולם הגוף ועולם הנפש.
קטנה לקראת סיום: אומרים שסטודנטים לפסיכולוגיה הם רעים, אגואיסטים ותולשים דפים מספרים בספרייה.
יש הרבה מיתוסים סביב סטודנטים בכלל וסטודנטים לפסיכולוגיה בפרט. אומרים שמדובר באוכלוסייה של אנשים אינטרסנטים ומרושעים שדואגים רק לתחת של עצמם, לא נותנים אחד לשני לצלם חומר או לקבל סיכומי שיעור והכי גרוע – תולשים את הדפים החשובים בספרים מהספרייה כדי שלאחרים לא יהיה.
כדרכם של מיתוסים, מדובר בבולשיט עם גרעין מסוים של אמת. כל סטודנט לפסיכולוגיה יודע שאם הוא רוצה סיכוי להמשיך לתואר שני, הוא חייב לשמור על ממוצע ציונים מאוד גבוה. בדרך כלל מדובר על ממוצע 90 לפחות. זה לא קל להגיע לממוצע הזה ולא קל לשמור עליו במשך שלוש שנות לימודים (לפחות). העובדה הזו מאיימת על הרבה אנשים, במיוחד כאלו הלחוצים מטבעם, ובהחלט יש מי שהופך להיות בהמה בעקבות זאת. לא חסרים סטודנטים לחוצים שמשתיקים כל שאלה שעולה באיזו הרצאה ולא קשורה בדיוק לחומר למבחן, או קונים את כל המרקרים בחנות "דיונון" וכן הלאה. אבל לא כולם כאלו – יהיה בסדר. בסופו של דבר, סטודנטים לחוצים יש בכל פקולטה והדבר האחרון שצריך להשפיע על הבחירה מה ואיפה ללמוד הוא הפחד מפני סטודנטים משוגעים.
עד כאן בעניין התואר הראשון. יש לכם שאלות נוספות? או שאתם מעוניינים לחלוק את החוויות שלכם מהלימודים או טיפים מנצחים? השאירו הכל בתגובות, ואל תשכחו לבקר בפוסט הבא שבו נתחיל לדבר על המשוכה הבאה בדרך אל הספה – תהליך הקבלה לתואר השני.
- יהיו מי שיטענו שאלו הם בכלל לא מדעים [↩]
היי
קראתי
נחמד.
אני כבר בשלבי סיום התואר (כותבת סמינריונים )
הולכת כנראה ללמוד תואר II (לא בפסיכולוגיה אבל כן משהו טיפולי)
יותר מעניין אותי לקרוא על התואר II .
התהליכים שאתה עובר
מטופל ראשון שיושב מולך
תהליך supervision וכו
עלמה
אגב למה אין תאריכים לפוסטים?
עלמה – תודה. תמשיכי לעקוב, בשבועות הקרובים יתפרסמו חלקים נוספים שיתמקדו בתואר השני.
בעניין תאריכים לפוסטים, אולי באמת צריך להוסיף. אבדוק את זה. תודה.
עוד דבר
מה דעתך על מכללות פרטיות וההבדל בין מכללה פרטית ל"ציבורית " מבחינת איכות ההוראה.
אני בדעה הכללית שאין טעם להוציא כאלה סכומים בתואר ראשון אלה להשקיע יותר בתארים מתקדמים
מה דעתך?
הרי חומר הלימודים אותו חומר
מה דעתך לגבי הקישור הזה
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1410&MessageId=137470462
עלמה
בנוגע למכללות פרטיות ולא פרטיות, אני לא יודע לענות על שאלת איכות ההוראה. יש מקום להניח שבמכללה פרטית שבה שכר הלימוד גבוה יש אפשרות לשלם כסף למרצים יותר טובים, ללמד בכיתות יותר קטנות וכדומה – אבל צריך לבדוק כל מקרה לגופו ולא מן ההכרח שהכסף באמת מנותב למקומות האלו.
אני כן מסכים שבגדול החומר או אותו חומר, אבל יכול להיות שיש הבדל בחווית הלמידה עם עוד 200 איש בכיתה לעומת עוד 50 איש. לי באופן אישי התאים ללמוד עם עוד 200 איש בתואר הראשון, אבל יש פה גם עניין של אישיות.
צריך גם לזכור שהמכללות לא דורשות תנאי קבלה כמו האוניברסיטאות.
יופי של פוסט. בעיני פסיכולוגיה זה תחום אדיר ואלה הקורסים האהובים עלי כרגע (אני בוחרת בהם כמובן:))
נטלי
הי ערן,
ראשית – כמו שכתבתי לך בפורום בתפוז, הבלוג מקסים – עיצוב, תוכן, השקעה – הכל. אני מאחלת לך שתצליח לשמור עליו לאורך זמן!
בכל מקרה רציתי גם לעדכן אותך בכך שגם אצלנו, בקמפוס האקדמי אחוה, ניתן ללמוד פסיכולוגיה. הלימודים בתוכנית הם תחת אחריותה האקדמית של אוני' בן-גוריון. שכר הלימוד אצלנו גם הוא אוניברסיטאי, והתואר למעשה הוא תואר של אוני' ב"ג לכל דבר.
http://www.achva.ac.il/category/psychology
רחל אברמוביץ
מרכז מידע ורישום
הקמפוס האקדמי אחוה
לרחל – תודה רבה, אני אעדכן את הפרטים
היי
מכל מה שקראתי עדיין לא הבנתי איפה כדאי ללכת ללמוד..
היום יש כל כך הרבה מכללות, וכל אחת טוענת שהיא מוכרת וזה באמת מבלבל לדעת מה לבחור.
בקבלה לתואר שני הם לא מסתכלים גם איפה למדת? זה לא באיזושהי דרך משפיע על ההחלטה של האוניברסיטה.. או על תהליך הסינון שלהם? מבקשת עזרה דחוף ההרשמה היא חודש הבא ואני ממש אובדת עצות. אם מישהו שמע על מכללת ר"ג או על "המרכז האוניברסיטאי באריאל" שיכול לתת לי קצת מידע… תודה
סתיו – כפי שכתבתי בפוסט, קשה לדעת מה מידת ההשפעה של המוסד ממנו הגעת על סיכויי הקבלה לתואר השני. אני מכיר מישהי שלמדה במכללה והתקבלה בלי שום בעיה. זו דוגמה בודדת ואני בטוח שקוראים אחרים מכירים דוגמאות נוספות. לומר לך שלא מסתכלים איפה למדת? אני לא יכול כי אני לא יודע. מן הסתם הם יודעים מאיפה המועמד מגיע ויכול להיות שזה משפיע באופן מודע או לא מודע. מה אני יכול לומר לך בבטחון גבוה למדי הוא שאם הציונים שלך מהתואר גבוהים, וקיבלת ציון טוב במתא"ם – יש לך סיכוי מצוין להתקבל (בתנאי שתצלחי את הראיונות בצורה טובה).
אגב, שימי לב שיש הבדלים בין הקבלה לתואר שני במגמה טיפולית לבין מגמה מחקרית. כשזה נוגע למגמה טיפולית, אני מנחש (בזהירות) שיש פחות חשיבות למוסד בו למדת, אך במקרה של מגמה מחקרית אולי יש חשיבות כזו כי את צריכה לבוא עם רקע מחקרי טוב.
באופן אישי אני לא יודע לענות על מכללת ר"ג או על המכללה באריאל מלבד זאת שמכללת ר"ג מציעה תואר של האוניברסיטה הפתוחה – ההבדל בין זה לבין ללמוד בפתוחה ישירות הוא שהמכללה מציעה שיעורים פרונטליים והלמידה היא פחות בסגנון של לשבת לבד עם הספרים בבית.
היי ערן תודה על העזרה..
אמרת שלמדת באוניברסיטת ת"א אז מה הם תנאי הקבלה לפסיכולוגיה? פחות קשוחים מהעברית?
הנושא של לבחור מוסד לימודים מדאיג אותי.. לא יודעת אם כדאי לי לעשות פסיכומטרי בשביל לנסות להגיע למספרים מטורפים..או פשוט להתקבל לתואר שני.
והחומר בסטטיסטיקה הוא קשה? האמת שאני לא ממש מסתדרת במתמטיקה. באיזו רמה זה? כמו 4 יחידות?
סתיו – תנאי הקבלה לתואר הראשון משתנים משנה לשנה ותלויים בפרמטרים שונים. האם קל יותר להתקבל לתל אביב לעומת העברית? אני לא יודע (אני בזמנו התקבלתי לשתיהן)
באופן כללי, ללימודי פסיכולוגיה בתואר ראשון לא חייבים ציון פסיכומטרי מטורף (אלא אם בוחרים במסלול מיוחד, כמו זה שאני עשיתי ודרש ממני לשפר את הציון) ואני מניח שהעברית ותל אביב מבקשות פחות או יותר את אותו ממוצע. אבל זה קל מאוד לבדוק את זה באתרים של האוניברסיטות.
לגבי סטטיסטיקה, לא צריך להילחץ. סטטיסטיקה היא מקצוע מתמטי ויש גרפים ונוסחאות, אבל הרמה של המתמטיקה היא פשוטה. ממש לא ארבע יחידות. אפשר להסתדר עם זה ויש גם הרבה עזרה.
לא כל כך ברור לי המצב שלך כרגע. את אומרת שאת לא יודעת אם לעשות פסיכומטרי או פשוט להתקבל לתואר שני. תואר שני במה?
בנוגע לדיבייט מכללות V אוניברסיטאות… מהמחלקה שאני רוצה להתקבל אליה שמעתי שהם מעדיפים במפורש בוגרי אוניברסיטאות. גם איכות ההוראה הרבה פעמים שונה ופיצ'פקס אחר אבל אני בטוחה שזה משתנה ממקום למקום. מה שכן, קשה להיפטר מסטיגמות ואני מאמינה שמי שמסוגל להשקיע באונ' עדיף לו כי במילא הסיכוי להתקבל הוא ממש קטן ולכן צריכים את כל הפלוסים שאפשר לאסוף על הדרך…
בנוגע אלי, לא אהבתי את הטון בנוגע לקוגניטיבית ופיזיולוגית
)) אם הייתי יכולה, הייתי לומדת רק את הקורסים האלה. חלקנו ממש לא משתינים נסורת כל פעם שמוזכר שמו של פרויד 
)
א – על איזו מחלקה מדובר? ובעניין הקורסים, טוב, זה עניין של טעם ועניין אישי כמובן. אגב, אני מת על פיזיולוגית, חצי מהתואר הראשון שלי היה בזה. אבל לפי הרושם שלי, רוב הקולגות שלי לספסל סבלו מזה.
עוד נקודה בעניין האוניברסיטאות שאולי כדאי לחדד: התואר השני הוא מחקרי, בין השאר (הרי צריך לעשות תזה) והדוקטורט כולו הוא מחקר אחד גדול. האוניברסיטאות מחנכות למחקר, מה שלא נכון עבור חלק מהמכללות. חשוב לקחת את זה בחשבון.
היי ערן!
מה נשמע?
אני לומדת פסיכולוגיה בפתוחה. מה דעתך על הפתוחה? גם היא נחשבת אוניברסיטה מבחינת קבלה לתואר שני קלינית, או שהיא נחשבת כמו מכללה?
ודבר שני, אולי תשתף אותנו מה אמרת בראיון כדי שנדע מה כדאי להגיד ולא להגיד….
ניצן – קשה לי לענות לך על סוגיית האוניברסיטה הפתוחה. צריך להבהיר שכל הנושא של "איך זה נחשב בעיני ועדת הקבלה לתואר השני" הוא לא משהו רשמי וגלוי. האוניברסיטה הפתוחה מציעה תואר ראשון כמו כל אוניברסיטה ומכללה בארץ. האם היא נתפסת יותר כאוניברסיטה? לצערי אני לא יודע. אני לא מכיר את תכנית הלימודים לעומק, אבל תנסי לחשוב על זה כך: ההבדל בין מכללה לאוניברסיטה (על רגל אחת, כמובן) הוא שאוניברסיטה מכוונת יותר למחקר, עניין שהוא חשוב לתואר שני. אם תכנית הלימודים של הפתוחה מספקת את הצורך הזה, מה טוב.
בעניין מה אמרתי בראיון… אין טעם שאגיד מה אמרתי, גם כי זה אישי וגם כי כל אחד נבחן מול עצמו
אבל כן אנסה בפוסטים הבאים לתת קצת כיווני דרך שאני מקווה שיעזרו
אז כל הבלוג הזה נועד בשביל הלינק ללוינסקי?
בקשר לעזרה לזרים, חשבתי שתלנקק לפוסט ישן שלך, נראה לי שהוא היה הפוסט הראשון שקראתי בלטאת האמבט.
דרך הלינק שהבאת שם, עברתי לקטע אחר מזעזע פי כמה, על ילדה נחטפת. מחריד לחשוב שגם סיטואציה כזו לא מניעה אנשים, ואפילו נשים, לפעול.
לתלוש דפים? איך לקלקל לאחרים יעזור לבהמה להעלות את ציוניו הוא?
יחזקאל – עלית עלי
לקלקל לאחרים לא ממש עוזר לבהמה להעלות את ציוניו הוא, אבל לפחות הוא יהיה יותר רגוע בדרך לכשלון…
אני לא מכיר את הקטע שהבאת כאן, אז תודה. אתה בטח מתייחס לפוסטהזה בלטאה. אני חושב שמתישהו אעביר אותו לבלוג הזה, בגרסה משופצרת.
יש לי המממממון שאלות
נתחיל
מעניין אותי ללמוד פסיכולוגיה,יש לי תשוקה,ידע מוקדם,וכישרון בנושא,אך אינני מעוניין להיות מטפל-אני לא חושב שאני אתאים לזה-אלא כן לעסוק בסוג של מחקר.דא עקא אין לי מושג מה זה אומר הלכה למעשה לעסוק במחקר.תחומים שמעניינים אותי הם פסיכולוגיה חברתית ותחומים המשיקים לסוציולוגיה,פסיכולוגיה פיזיולוגית חקר התודעה-אך חוששני שיהיו טובים ומוכשרים ממני בתחום הזה כך שאאלץ לוותר בלי לנסות.וחקר החלום ופסיכואנליזה עוד תחום שאין מה לעסוק בו המחקר,וכן פסיכוליגיה קוגנטיבית. הייתי רוצה לקבל איזשהו ביאור כלפי מה שהוא "חור שחור " מבחינתי,מה המשמעות של ללמוד בפסיכולוגיה כדי לעסוק במחקר?איזה סוגי מחקר יש היום?מה הפרקטיקות השונות של מחקר בפסיכולגיה?האם הכל המחקר הוא תחת קורת גג של האקדמיה?
לאור העובדה שהעוסקים במחקר הם צוואר בקבוק ומספרם בטל בשישים-כך נראה לי- האם זה ריאלי בכלל ללמוד במחשבה שאני אגיע לזה
2) ציוני הנוכחיים-מאפשרים לי להתקבל לאוניברסיטת בן גוריון רק אם אוציא קרוב ל700 והסיכוי קטן. כך שלמורת רוחי כנראה אאלץ ללמוד באקדמית תל אביב יפו.אשמח לשמוע עוד וכמה שיותר על ההבדלים בין האונ למכללה,והאם זה אכן יפגע בי אנושות לדעתך אם אינני מעוניין לעסוק בטיפול.
3) אינפלציה בסטודנטים- כמו שזה נראה עכשיו בעוד מספר שנים ,מספר בוגרי האוניברסיטה יהיה גדול להחריד(חה חה) בדומה למספר בגורי משפטים. כיצד נתון זה ישפיע לדעתך על מגמות שוק העבודה בפסיכולוגיה?תחומי העיסוק? הלימוד האקדמי וכו?
4)האם מבחן מתא"ם מיועד רק למעוניינים במסלול קליני או שמא לכל מי שממשיך לתואר שני?
זהו,לבינתיים(: אתה יותר ממוזמן לענות לי גם במייל שאני מצרף
תודה על הפוסט ,והאתר המרתק
עידן – המון שאלות בהחלט. אנסה לענות על חלק ואשלח לך מייל כדי לפרט יותר.
1. לעסוק במחקר זה פשוטו כמשמעו, למצוא תחום שמאוד מעניין אותך ולחקור אותו לעומק. יש המון תחומים בפסיכולוגיה שניתן לחקור. השאלה היא מה מעניין אותך יותר. לחקור התנהגות של אנשים בחברה? לחקור איך המוח מעבד מידע? לחקור את הקשר בין גוף לנפש? יש הרבה מה לחקור, וחלק מהיופי של לימודי התואר הראשון הוא שבאמת נחשפים להרבה תחומים. תחשוב על זה כמו על ארוחת טעימות שלאחריה תוכל לבחור מה המנה העיקרית שאתה רוצה.
ללמוד פסיכולוגיה כדי לעסוק במחקר זה אומר להתחיל מתואר ראשון, מן הסתם, ולאחר מכן ללכת לתואר שני בתחום שמעניין אותך. בתואר השני לומדים קורסים מתקדמים יותר ועורכים עבודת מחקר אישית. למיטב ידיעתי קשה לעסוק במחקר בפסיכולוגיה בארץ שלא תחת קורת גג אקדמית (דהיינו, באוניברסיטאות). אני לא מכיר מכוני מחקר פרטיים או משהו בסגנון. בכל מקרה, לדעתי צריך להמשיך לדוקטורט שבו למעשה עושים מחקר מתקדם יותר ומשם ממשיכים הלאה, להעמיק בתחום שבו מתעניינים. למה אתה חושב שזה לא ריאלי להגיע לשם?
2. ללמוד במכללה לא יפגע בך אנושות בכל מקרה. אני לא מכיר את לימודי התואר הראשון באקדמית, אבל אני לא חושב שיש סיבה שזה יפגע בך אם הכיוון הוא מחקרי. אמנם, ברוב המקרים האוניברסיטאות משקיעות יותר זמן ומאמץ בלימודי מחקר ממכללות, אבל ניתן לגשר על הפער (אם יש כזה)
3. לא ברור לי למה אתה מתכוון. מספר בוגרי האוניברסיטה יהיה דומה למספר בוגרי המשפטים? אני מניח שאתה מתכוון למספר בוגרי האוניברסיטה בפסיכולוגיה. וגם אז, בתואר שני? זה לא מדויק. תחשוב על זה ככה. בכל שנה מסיימים תואר ראשון בפסיכולוגיה כמה אלפי אנשים. כמה מהם ממשיכים ללמוד בתואר שני? כמה מהם ממשיכים לתואר שלישי? המספרים לא כל כך גדולים.
4. בחינת המתא"ם, לפי הבדיקה שלי, מיועדת לכל המגמות של התואר השני, גם לא הקליניות (מלבד אוניברסיטת תל אביב). אם כי, זה משהו שמשתנה (כשאני התקבלתי לתואר שני המתא"ם היה חובה רק לקליניות)
לעלמה, ובכלל – על תואר שני
גם אני סטודנט לפסיכולוגיה בשלהי התואר הראשון. נהניתי מאוד מפוסט זה ומהאחרים, אך גם אני מעוניין בהרחבות על תואר שני. בינתיים, משיטוטי בברשת מצאתי על תואר שני בבלוג הזה:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=psychologyII
יש שם כמה דברים רלונטיים יותר וכמה פחות, אבל בסה"כ יש בו כמה פרטים אינפורמטיביים ומשעשעים למדי, מומלץ..
[...] תזכורת: בסדרת הפוסטים "אז אתה רוצה להיות פסיכולוג" אספר לכם על התהליך שנדרש לעבור מי שרוצה לעבוד כפסיכולוג בארץ, עם תיבול מהחוויות האישיות שלי. סדרה זו נולדה כשהבנתי שאין שום מקור אחיד ומקיף ברשת עבור מי שבאמת רוצה להכנס למקצוע ומתעניין לדעת מה נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון [...]
היי לכולם!
אני כרגע בהתלבטות באיזו אוניברסיטה ללמוד תואר 1 בפסיכולוגיה…
ת:א?בר אילן?העברית? אשמח לשמוע על ההבדלים, המלצות וחוויות מנוסים ממני…
תודה רבה שני:)
היי לכולם!
אני כרגע בהתלבטות באיזו אוניברסיטה ללמוד תואר 1 בפסיכולוגיה…
ת:א?בר אילן?העברית? אשמח לשמוע על ההבדלים, המלצות וחוויות מנוסים ממני…
תודה רבה שני:)
[...] נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון ; לקראת תואר שני – ממוצע התואר [...]
[...] נדרש ממנו. בפרקים הקודמים: מה זה אומר להיות פסיכולוג ; התואר הראשון ; לקראת תואר שני – ממוצע התואר הראשון; לקראת תואר שני [...]
היי ערן, בלוג מעניין ויפה, תודה על המידע ואשמח לשמוע (לקרוא) עוד הרבה.
). מה שעמד מנגד לשם "אוניברסיטה" זה למשל עניין איכות ההוראה וההנאה מהתואר. שהוא חשוב, למרות שלאנשים חדורי מטרה (ע"ע עצמי) הוא עלול להראות לא כזה חשוב לפני שמתחילים, כי יש מטרה אחת והיא קלינית וכל השאר נמצא במקום שני. אבל זה כן חשוב. כי כשכיף אז הציונים יותר גבוהים וכשכיף יש יותר כוחות לעבור תקופות מבחנים בקטע טוב. והכי חשוב, כשלומדים למבחן של מבוא לפסיכולוגיה, וכל חומר שמתחילים ללמוד חקוק כל כך טוב בזיכרון כי המרצה פשוט מעולה, זה יתרון אדיר לא רק מבחינת כיף אלא מבחינת הציון. חוץ מזה הבנתי שדורשים כל מיני עניינים של ניסיון במחקר, ניסיון בעבודה בשטח וכולי, ושזה חתיכת מירוץ לנסות לאסוף את הקרדיטים האלו (פה אולי אני טועה, כי אין לי על זה מידע אמיתי, לא חוויתי את זה, אולי זה פשוט למצוא התנדבות ומחקר..). אני עוד לא בשנה ב', אבל ממה שאני רואה אצל חבר'ה משנים ב' או אולי ג', זה שכולם מתנסים במחקר. יש איזה שהיא מערכת שבה אנחנו מחויבים לתת זמן מסוים של השתתפות במחקרים, ככה שתלמידי השנים הגבוהות יותר מתנסים כולם במחקר. חוץ מזה בגלל שהמרצים עוסקים במחקר בעצמם יש את אותן האופציות שיש באוניברסיטה לגבי זה…דבר נוסף הוא שכולם עובדים בשטח במקום כלשהו, שוב, אני לא יודעת בדיוק איך זה עובד רק שזה לא משהו שצריך לרדוף אחריו ולהיות לחוצים לגביו אלא שזה פשוט מובנה בתוך התואר הראשון ובליווי מקצועי. יש כמובן את העניין שהחוג הוא די חד חוגי (שנה שלישית יש כמה נקודות זכות במקצועות אחרים ותוך כדי כל סמסטר יש חוג אחד מתחום אחר), ואז יש המון מקצועות שבמקום לבחור מה ללמוד- פשוט לומדים את כולם וגם מקצועות נוספים כמו פסיכולוגיה חיובית וכאלו שנמצאים בתכנית, הרצאות העשרה לגבי תחומי המחקר של המרצים… בגדול האווירה שקיבלתי מתכנית הלימודים שבסופו של דבר גרמה לי לבחור בזה, זה של העשרה. כאילו אווירה שאני באה ואני עדיין ב"מרדף" בשביל הקלינית, אבל בדרך גם יהיה לי כיף ומעניין באופן קצת שונה. כרגע זה מאד מוכיח את עצמו, אבל אף פעם לא למדתי באוניברסיטה אז אני לא יודעת, אולי זה ככה גם שם. מבחינת המרצים, כולם חוקרים ובעלי שם מאד רציני, הדיקן היה עד לפני כ-4 שנים הדיקן של בר אילן וכל המרצים מגיעים מאוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. אז היה לי סופר קשה לבחור, כי הייתי תקועה חזק על אוניברסיטה, אבל לפי מה שאמרו, וגם אתה אמרת את זה, ההבדל העיקרי בין אוני' ומכללה זה שאין מחקר, ויש שם מחקר, וכל השאר היה נשמע כל כך טוב שהחלטתי ללכת על זה. האמת היא שאני עדיין לא יודעת מה הועדה של תואר שני תגיד בסופו של דבר, אבל בשביל הספקולציה שאולי הם מעדיפים אוניברסיטאות לא הייתי מוותרת על זה. במיוחד כי רמת הידע שאני רוכשת גבוהה מאד, מה שעשוי לעזור למתאם, מה שבטוח יעזור לתואר שני. שוב, אני לא יודעת מה קורה באוני', יכול להיות שפסיכולוגיה זה פשוט כזה מקצוע אדיר שתמיד כיף ללמוד אותו ויכול להיות שלהיות עוזר מחקר זה קלי קלות וסתם זה נשמע לי מסובך, אבל מרגיש לי שעשיתי בחירה נכונה:)
בתגובה למה שאמרת על איפה ללמוד, מכללה או אוניברסיטה, הייתי במקום הזה לפני כחצי שנה.
תמיד היה לי ברור שאלמד באוניברסיטה, לא חשבתי על זה בכלל, אני רוצה קלינית, קלינית יש באוניברסיטה- אני אלמד באוניברסיטה, בזה זה נגמר. לכן נרשמתי לפסיכולוגיה וכלכלה בת"א, אחרי שהתקבלתי שילמתי את דמי ההרשמה, הנחתי את כל העניין בצד, ממש לא התעמקתי באיפה ולמה כדאי.
ואז חבר שלי העלה, חצי בצחוק, את הרעיון של פסיכולוגיה בבינתחומי בהרצליה (הוא לומד שם חשבונאות). קצת בררתי והתעמקתי באיך מתקבלים לקלינית, כי בשורה התחתונה זו המטרה. אז היה את החשש שמישהו ציין שם- לאסוף כמה שיותר פלוסים בדרך כי למה לא, אבל לעומת כל שאר היתרונות שמצאתי בבינתחומי, הכף הוטתה לטובתו (מה גם שאני לא בטוחה שזה באמת יהיה פלוס פחות, לא יודעת, מקווה שלא
ווי חפרתי, פשוט התעסקתי עם זה כל כך הרבה לפני שעברתי ואני ממש מרוצה אז רציתי להעביר הלאה:)
היי ערן,
קודם כל – אני רוצה לומר שאתה עושה עבודת קודש
הלוואי שבתהליך החיפוש שלי למקום הנכון ללמוד בו, הייתי מצליחה למצוא מישהו שעושה סדר בדברים, ונותן את כל המידע בצורה הכי אמיתית שיכולה להיות – שאפו!
יכול להיות שאחזור קצת על דברים שאמרו בתגובות אחרות (לא קראתי את כולן, מתנצלת מראש), אך אנסה לתרום גם מהחוויה האישית שלי.
אני סטודנטית לפסיכולוגיה, שנה ג' – אוטוטו סמסטר אחרון לתואר הראשון, בבית הספר לפסיכולוגיה בבינתחומי. כשאני עשיתי את הבחירה בבינתחומי, התרוצצתי בין כל(!!!) האוניברסיטאות בארץ, כי גם אני לא הייתי מוכנה לשקול אפילו לרגע אחד את אחת המכללות. הייתי בימים פתוחים, שוחחתי עם דיקנים ומרצים, עד שקיבלתי הודעה על פתיחת ביה"ס בבינתחומי והחלטתי לבדוק גם אותו.
עשיתי את הבחירה בעיקר על סמך סגל המרצים. מרצים מהשורה הראשונה, חוקרים מבריקים, ובני אדם מדהימים. נדהמתי מהתשובות החדות שקיבלתי לכל שאלה, ומשיחות שהתנהלו בגובה העיניים (בניגוד לשיחות שהיו לי עם מרצים ודיקנים באוניברסיטאות השונות).
כל זה היה בעבר, הלא רחוק, אך מאז עברו הרבה מים בנהר וביה"ס גדל, הסגל התרחב והשתבח, הכרתי חברים יקרים לספסל הלימודים – ואני מרגישה שעשיתי את הבחירה הטובה ביותר עבורי.
לעומת חברים שלומדים פסיכולוגיה או מדעי ההתנהגות במקומות אחרים, אני לומדת קורסים רבים שלהם אין, וגם בקורסים המקבילים אני לומדת בצורה הרבה יותר מעמיקה ומאורגנת; אני נחשפת כל הזמן להרצאות מחוקרים מטורפים בעולם, מעורבת במחקר מתחילת השנה השנייה ועד היום, ומתנדבת בבי"ח שניידר בליווי מקצועי מטעם ביה"ס.
פשוט – כיף!
באמת!
הכל מוצע על מגש של כסף, ולסטודנט נשארת רק הבחירה מה הוא רוצה לקחת מכל הטוב הזה…
נהייה קצת קיטש, אבל בקטנה.
מה שהתכוונתי להגיד – זה שאני ממש ממש מרוצה, ושלסטודנטים עם הישגים ועם הרבה מוטיבציה הבינתחומי מציע מלגה.. כך שזה לא בהכרח יוצא שכר לימוד שהרבה יותר יקר מאוניברסיטה, ואני באמת מאמינה שלימודים מעשירים שכאלה פותחים המון הזדמנויות לעתיד.
ודבר אחרון –
חופית, אני כל כך שמחה שגם את מרגישה כך היום. אני זוכרת שרק נרשמת לבינתחומי, מלאה בחששות – ועכשיו אני רק רוצה להגיד "אמרתי לך!!!"