‫תגובות לפוסט: "המדריך לפסיכולוג שבדרך 5#: הראיון האישי"‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/ ‫על פסיכולוגיה ומה שמסביב‬ Sun, 05 Sep 2010 16:23:23 +0000 hourly 1 http://wordpress.org/?v=abc ‫מאת: ערן‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-138 ‫ערן‬ Tue, 23 Feb 2010 11:34:28 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-138 ‫איילת - באמת לא קל לדעת איפה עובר הגבול בין שיתוף טוב לשיתוף מוגזם. אם את שלמה עם מה שכתבת, דייך. מקווה שתצליחי.‬

איילת – באמת לא קל לדעת איפה עובר הגבול בין שיתוף טוב לשיתוף מוגזם. אם את שלמה עם מה שכתבת, דייך. מקווה שתצליחי.

]]> ‫מאת: איילת‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-136 ‫איילת‬ Tue, 23 Feb 2010 11:22:35 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-136 ‫יש דרך שבה דברים אישיים שכתבנו לא ייראו כמשתפכים? באופן אישי כתבתי נרטיב שהתחיל בילדות שלי עד לבגרות עם התייחסות להווה ולנסיון המקצועי ולמה אני רוצה להיות פסיכולוגית. אך החלק שהתייחס לחיי האישיים כן היה יחסית מפורט ושילב תובנות לגביו. נתתי ל2-3 חברות מהתחום לקרוא, ויישמתי הערות. ואני מקווה שיהיה בסדר. אני עדיין חוששת שאולי יש גבול פתיחות שעברתי, ואני מקווה שזה לא יהיה לרעתי. בסך הכל אני שלמה ומעובדת עם הדברים. אני פשוט באמת לא יודעת לאיזו רמה של פתיחות מצפים, וכמה רחוק/קרוב שאר המועמדים הלכו עם זה ביחס אליי, ואם אני בנורמה מהבחינה הזו. זה קצת מטעה בעיני. בכל אופן, קצת חבל לי שלא קראתי את הפוסט הזה מוקדם יותר, יש כמה דברים שלא יישמתי מספיק טוב לדעתי.... נקווה לטוב. כרגע אין לי יותר מדי מה לעשות לגבי זה... :-(‬

יש דרך שבה דברים אישיים שכתבנו לא ייראו כמשתפכים? באופן אישי כתבתי נרטיב שהתחיל בילדות שלי עד לבגרות עם התייחסות להווה ולנסיון המקצועי ולמה אני רוצה להיות פסיכולוגית. אך החלק שהתייחס לחיי האישיים כן היה יחסית מפורט ושילב תובנות לגביו. נתתי ל2-3 חברות מהתחום לקרוא, ויישמתי הערות. ואני מקווה שיהיה בסדר. אני עדיין חוששת שאולי יש גבול פתיחות שעברתי, ואני מקווה שזה לא יהיה לרעתי. בסך הכל אני שלמה ומעובדת עם הדברים. אני פשוט באמת לא יודעת לאיזו רמה של פתיחות מצפים, וכמה רחוק/קרוב שאר המועמדים הלכו עם זה ביחס אליי, ואם אני בנורמה מהבחינה הזו. זה קצת מטעה בעיני.
בכל אופן, קצת חבל לי שלא קראתי את הפוסט הזה מוקדם יותר, יש כמה דברים שלא יישמתי מספיק טוב לדעתי…. נקווה לטוב. כרגע אין לי יותר מדי מה לעשות לגבי זה… :-(

]]> ‫מאת: Gretchen-Wii‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-125 ‫Gretchen-Wii‬ Thu, 11 Feb 2010 09:21:32 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-125 ‫אני עברתי ראיונות לשלוש מגמות (קלינית, קלינית ילד, חברתית) במרבית האוניברסיטאות בארץ במהלך שנתיים עוקבות. באופן כללי אני מסכימה עם הרשמים של ערן (כנראה שהמגעילות של מראיינים בבן-גוריון היא גלובלית). ראיון למגמה החברתית בת"א נערך מול חבר סגל בכיר וחבר סגל זוטר, בד"כ דוקטורנט של חבר הסגל, ואורך כ-15 דקות. בראיון תתבקשו לתאר מחקרים בהם הייתם מעורבים, ולכן כדאי לעבור על הסמינר שכתבתם במהלך התואר הראשון. תישאלו על תחומי עניין ועל הסיבה שאתם רוצים לחקור דווקא את התחום הזה. המראיינת שלי גם שאלה על ציון נמוך יחסית בניתוח שונות, דבר שגרם לי אי נוחות לא מעטה. איך עונים על שאלה כמו "למה קיבלת ציון כל כך נמוך?" הפתרון שלי היה משהו כמו "הקורס הזה היה לי קשה מכל מיני סיבות, אבל בסה"כ יש לי ציון גבוה בססטיסטיקה ואני מאמינה שאוכל להתמודד עם הקורסים הסטטיסטיים בתואר השני." ראיון למגמה החברתית-מחקרית-אישית באוניברסיטת חיפה ארך כ-20 דקות מול חבר סגל בכיר והיה דומה למדי לזה שנערך בת"א, פרט לכך שדווקא המראיין הוא שהשתדל למכור את המגמה ואפילו דיבר איתי על האפשרות למלגות ומשרות תרגול החל מהשנה הראשונה ללימודים. בקלינית מבוגר עברתי ראיון בבר-אילן (15 דקות, לקוני ומשעמם) ושני ראיונות אישיים ארוכים יותר (כחצי שעה כל אחד) באוניברסיטה העברית. אני לא יודעת אם עברו מאז למרכזי הערכה - אני עברתי רק ראיונות אישיים מול מראיין יחיד. לדעתי הדבר החשוב ביותר בראיונות הוא להגיע בידיעה מה אתם רוצים ולמה אתם נמצאים שם, וכן, להיות אמיתיים וכנים. לא חייבים לשפוך את כל מהלך הטיפול הנפשי שעברתם - זה מביך ולא הולם את הסיטואציה - אבל גם אל תנסו לטייח, להסתיר ולמכור מצג שווא. זכרו שמותר גם להסס, להתלבט ולא לדעת הכל. הערה אחרונה לגבי סיפור החיים הכתוב: בשלב מסוים הייתי אמורה להיות גם מעברו השני של השולחן בתור קו-מראיינת, וכך יצא שקראתי כמה סיפורי חיים. בסופו של דבר לא ראיינתי, אז אני לא יכולה לתאר את התהליך מנקודת מבטו של מראיין, אבל אני כן מבקשת לציין שבדומה לעצתו של ערן לגבי שמירה על פרופורציות, סיפור החיים שמצורף לתהליך הקבלה אינו המקום להשתפך. בקריאת סיפורי החיים נרתעתי והסתייגתי ממרואיינים שיצקו את נפשם הדוויה על הדף ויצרו את הרושם העז, בין אם באופן מובלע ובין אם במילים מפורשות, שהם רוצים ללמוד פסיכולוגיה קלינית כדי לטפל בעצמם. זה בפירוש לא מה שאתם רוצים לשדר. אחד מתפקידיו של פסיכולוג קליני הוא להכיל את המצוקות של מטופליו; אם אתם לא מסוגלים להכיל את הקשיים שלכם ולסנן בצורה הולמת במדיום סלחני כמו כתיבה, זה מעלה ספקות לגבי היכולת וההתאמה שלכם.‬

אני עברתי ראיונות לשלוש מגמות (קלינית, קלינית ילד, חברתית) במרבית האוניברסיטאות בארץ במהלך שנתיים עוקבות. באופן כללי אני מסכימה עם הרשמים של ערן (כנראה שהמגעילות של מראיינים בבן-גוריון היא גלובלית).

ראיון למגמה החברתית בת"א נערך מול חבר סגל בכיר וחבר סגל זוטר, בד"כ דוקטורנט של חבר הסגל, ואורך כ-15 דקות. בראיון תתבקשו לתאר מחקרים בהם הייתם מעורבים, ולכן כדאי לעבור על הסמינר שכתבתם במהלך התואר הראשון. תישאלו על תחומי עניין ועל הסיבה שאתם רוצים לחקור דווקא את התחום הזה. המראיינת שלי גם שאלה על ציון נמוך יחסית בניתוח שונות, דבר שגרם לי אי נוחות לא מעטה. איך עונים על שאלה כמו "למה קיבלת ציון כל כך נמוך?" הפתרון שלי היה משהו כמו "הקורס הזה היה לי קשה מכל מיני סיבות, אבל בסה"כ יש לי ציון גבוה בססטיסטיקה ואני מאמינה שאוכל להתמודד עם הקורסים הסטטיסטיים בתואר השני."

ראיון למגמה החברתית-מחקרית-אישית באוניברסיטת חיפה ארך כ-20 דקות מול חבר סגל בכיר והיה דומה למדי לזה שנערך בת"א, פרט לכך שדווקא המראיין הוא שהשתדל למכור את המגמה ואפילו דיבר איתי על האפשרות למלגות ומשרות תרגול החל מהשנה הראשונה ללימודים.

בקלינית מבוגר עברתי ראיון בבר-אילן (15 דקות, לקוני ומשעמם) ושני ראיונות אישיים ארוכים יותר (כחצי שעה כל אחד) באוניברסיטה העברית. אני לא יודעת אם עברו מאז למרכזי הערכה – אני עברתי רק ראיונות אישיים מול מראיין יחיד.

לדעתי הדבר החשוב ביותר בראיונות הוא להגיע בידיעה מה אתם רוצים ולמה אתם נמצאים שם, וכן, להיות אמיתיים וכנים. לא חייבים לשפוך את כל מהלך הטיפול הנפשי שעברתם – זה מביך ולא הולם את הסיטואציה – אבל גם אל תנסו לטייח, להסתיר ולמכור מצג שווא. זכרו שמותר גם להסס, להתלבט ולא לדעת הכל.

הערה אחרונה לגבי סיפור החיים הכתוב: בשלב מסוים הייתי אמורה להיות גם מעברו השני של השולחן בתור קו-מראיינת, וכך יצא שקראתי כמה סיפורי חיים. בסופו של דבר לא ראיינתי, אז אני לא יכולה לתאר את התהליך מנקודת מבטו של מראיין, אבל אני כן מבקשת לציין שבדומה לעצתו של ערן לגבי שמירה על פרופורציות, סיפור החיים שמצורף לתהליך הקבלה אינו המקום להשתפך. בקריאת סיפורי החיים נרתעתי והסתייגתי ממרואיינים שיצקו את נפשם הדוויה על הדף ויצרו את הרושם העז, בין אם באופן מובלע ובין אם במילים מפורשות, שהם רוצים ללמוד פסיכולוגיה קלינית כדי לטפל בעצמם. זה בפירוש לא מה שאתם רוצים לשדר. אחד מתפקידיו של פסיכולוג קליני הוא להכיל את המצוקות של מטופליו; אם אתם לא מסוגלים להכיל את הקשיים שלכם ולסנן בצורה הולמת במדיום סלחני כמו כתיבה, זה מעלה ספקות לגבי היכולת וההתאמה שלכם.

]]> ‫מאת: ערן‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-123 ‫ערן‬ Wed, 10 Feb 2010 15:49:10 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-123 ‫שרון - תודה על העדכונים. אני אחדד את הנושא של להיות עצמכם. אני לא מתכוון שלא צריך להסתיר ולייפות דברים, אבל צריך לעשות את זה במידה. אי אפשר להגזים עם זה כי זה נהייה שקוף ומיותר. נראה לי שהרבה יותר טוב לבוא עם מה שיש לך באמת והוא רלוונטי, להבליט את החלקים החיובים ש<strong>באמת</strong> קיימים אצלך ומשם להצליח.‬

שרון – תודה על העדכונים.
אני אחדד את הנושא של להיות עצמכם. אני לא מתכוון שלא צריך להסתיר ולייפות דברים, אבל צריך לעשות את זה במידה. אי אפשר להגזים עם זה כי זה נהייה שקוף ומיותר. נראה לי שהרבה יותר טוב לבוא עם מה שיש לך באמת והוא רלוונטי, להבליט את החלקים החיובים שבאמת קיימים אצלך ומשם להצליח.

]]> ‫מאת: שרון‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-122 ‫שרון‬ Wed, 10 Feb 2010 15:43:35 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-122 ‫קצת תוספות בשביל הידע הכללי: * במכללה האקדמית, יש שלב ראשון של ראיון קבוצתי (8 מועמדים, 2 מעריכים), ומי שעובר אותו זוכה לראיון אישי. * באוניברסיטה העברית בקלינית מבוגר יש שני ראיונות אישיים. * למיטב ידיעתי כל המגמות המחקריות ממיינות באמצעות ראיון אישי קצר עם מראיין אחד או יותר. בניגוד לראיונות לקלינית, כאן מדובר על ראיונות ענייניים ומקצועיים שבהם נשאלים על רקע אקדמי, תחומי עניין, ניסיון מחקרי, וחלקם גם טורחים לוודא שאתה לא שם בשביל לעבור אח"כ לקלינית. לסיום, אני לא מסכימה ב-100% עם העצה "להיות עצמכם". יש המון מועמדים על מעט מקומות. התיאור העצמי והראיונות הם המקום למכור את עצמך ולהתבלט - אחרת למה שיקבלו דווקא אותך? כמובן, לא צריך להגזים עם תשובות פלצניות מנוסחות היטב ותיאורי חוויות שמעולם לא היו, אבל קצת הסתרה וקצת הגזמה can go a long way. ראיונות הם תמיד מוטים. ראיונות לקלינית, אפילו יותר.‬

קצת תוספות בשביל הידע הכללי:
* במכללה האקדמית, יש שלב ראשון של ראיון קבוצתי (8 מועמדים, 2 מעריכים), ומי שעובר אותו זוכה לראיון אישי.
* באוניברסיטה העברית בקלינית מבוגר יש שני ראיונות אישיים.
* למיטב ידיעתי כל המגמות המחקריות ממיינות באמצעות ראיון אישי קצר עם מראיין אחד או יותר. בניגוד לראיונות לקלינית, כאן מדובר על ראיונות ענייניים ומקצועיים שבהם נשאלים על רקע אקדמי, תחומי עניין, ניסיון מחקרי, וחלקם גם טורחים לוודא שאתה לא שם בשביל לעבור אח"כ לקלינית.

לסיום, אני לא מסכימה ב-100% עם העצה "להיות עצמכם". יש המון מועמדים על מעט מקומות. התיאור העצמי והראיונות הם המקום למכור את עצמך ולהתבלט – אחרת למה שיקבלו דווקא אותך? כמובן, לא צריך להגזים עם תשובות פלצניות מנוסחות היטב ותיאורי חוויות שמעולם לא היו, אבל קצת הסתרה וקצת הגזמה can go a long way. ראיונות הם תמיד מוטים. ראיונות לקלינית, אפילו יותר.

]]> ‫מאת: ערן‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-119 ‫ערן‬ Wed, 10 Feb 2010 12:34:12 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-119 ‫נעמה את זוכה בעשר ספות! בסופו של דבר החלטתי ללמוד בתל אביב‬

נעמה את זוכה בעשר ספות!
בסופו של דבר החלטתי ללמוד בתל אביב

]]> ‫מאת: נעמה‬ http://www.alhasapa.com/posts/student-guide-interviews/comment-page-1/#comment-118 ‫נעמה‬ Wed, 10 Feb 2010 12:32:54 +0000 http://www.alhasapa.com/?p=46#comment-118 ‫לא התקבלת לבן גוריון...:-) ? צדקתי? איפה החלטת ללמוד בסוף?‬

לא התקבלת לבן גוריון…:-)

?

צדקתי?

איפה החלטת ללמוד בסוף?

]]>