אני נמצא עכשיו בירח דבש בחו"ל, אז אין לי ממש פנאי לכתוב בבלוג, שזה לא נורא, כי עולם הפסיכולוגיה ממשיך להתקדם גם בלעדיי. אני רק מנצל את השעה המוקדמת שבה התעוררתי ואת הפינה הפסטורלית שבה אני יושב (ברצינות, יש סביבי יער ירוק וסנאים קופצים פה מול החלון) כדי לספר לכם שאם אתם מתעניינים באחת ממחלות הנפש הכי מפורסמות, אז הנה משהו בשבילכם.

אני מדבר, כמובן, על סכיזופרניה. אותה מחלת נפש שאנשים נוטים לבלבל עם פיצול אישיות והוצגה בכל כך הרבה דרכים עם השנים, גם באמנות, גם בעיתונות. אין ספק שיחד עם דיכאון ואולי גם הפרעה בי-פולרית (מאניה דפרסיה בלשון המדוברת), מדובר באחת ממחלות הנפש הכי "סקסיות".

סכיזופרניה היא מחלה מאוד מורכבת. קודם כל, מדובר באמת במחלה, שיש לה גורמים פיזיולוגיים מוכרים במערכת העצבים. בתחילת המאה הקודמת עדיין היה מדובר במחלה כמעט חשוכת מרפא, שהסובלים ממנה מילאו את רוב המיטות במוסדות לחולי הנפש (אגב מוסדות לחולי נפש, ראיתם את הפוסט הזה על צילומים במוסדות נטושים?). לקראת אמצע המאה העשרים החלו להתפתח תרופות אנטי-פסיכוטיות שהצליחו להפחית את התסמינים של המחלה בצורה דרמטית ולאפשר לסובלים ממנה להשתלב איכשהו בקהילה, ומשם ההתפתחות לא מפסיקה.

אז אם המחלה הזו מעניינת אתכם. אם מעניין אתכם ללמוד על הגורמים שלה, על הטיפולים שלה ומה מצב העניינים העדכני ביותר בתחום המרתק הזה, תשמחו לשמוע שגליון אוגוסט של Current Directions in Psychological Science מוקדש כולו לסכיזופרניה. ועוד יותר תשמחו לשמוע שבגלל שהוא עורר כל כך הרבה עניין, המו"ל שלו החליט לפתוח אותו לכל הציבור, לא רק למנויים. תוכלו למצוא כאן מאמרים שסוקרים תחומים נרחבים בסכיופרניה כמו התפתחות מערכת העצבים, הגרומים הגנטיים למחלה, גורמים חברתיים, טיפולים ועוד. הכל פתוח וחופשי. קחו בחשבון שמדובר במאמרים מקצועיים, אז סביר להניח שחלקם יהיו עמוסים בז'רגון לא מוכר (במיוחד אלו שעוסקים במערכת העצבים) אבל עדיין, אם התחום מעניין אתכם, זה מקור מצוין ללמוד עליו.

תוכלו להגיע לכל המאמרים ממש מכאן.

שבוע הספר, שמזמן הפך להרבה יותר משבוע, התחיל השבוע. זו הזדמנות נפלאה לדבר קצת על עולם ספרי הפסיכולוגיה בארץ ולהמליץ על ספרים שכדאי לכל חובב פסיכולוגיה לקרוא.

כבר התייחסתי בעבר לשוק הספרים על פסיכולוגיה בארץ וציינתי שתי הוצאות ספרים מומלצות – "תולעת ספרים" ו"רסלינג", שיש לה גם תכנית מנויים טובה. אך הן ודאי לא היחידות שמוציאות ספרי פסיכולוגיה בארץ. אבל על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים ספרי פסיכולוגיה?

אם תגשו לחנות הספרים הקרובה לביתכם, סביר להניח שתמצאו מדף המוקדש לפסיכולוגיה. זה יפה מאוד ומראה שיש עניין בספרות על פסיכולוגיה. אבל עיון זריז בספרים שעל המדף מראה תמונה לא כל כך טובה, לדעתי. חלק לא קטן מהספרים שתמצאו עליו הם ספרי עזרה עצמית מהסוג שאני לא כך אוהב. אני לא אנקוב בשמות אבל אתם ודאי מבינים למה אני מתכוון. לצורך הדוגמה אפשר לציין ספרים עם שמות כמו "רוצה למות? חבל! צא מהדכאון בשלושה צעדים פשוטים". אני יודע שלא יפה להכליל, אבל אני לא כל כך אוהב ספרים כאלו שנראים לי יותר כמו נסיון להעשיר את חשבון הבנק של הסופר והוצאת הספרים בשלושה צעדים פשוטים (איסוף הספר מהמדף, עיון בחלק האחורי שבו מתנוססת תמונת המחבר, תשלום בקופה) ופחות כמו נסיון אמיתי לעזור או ללמד. אבל הם קיימים.

מצד שני, בשנים האחרונות באמת מצטרפים למדף גם ספרים נוספים שתכליתם היא ללמד פסיכולוגיה ולחלוק ידע עם הקורא. חלק מהספרים נכתבו על ידי פסיכולוגים בעלי שם שהפכו לאבני יסוד בתיאוריה הפסיכואנליטית ובהם הם שוטחים את התיאוריות שלהם, וחלקם נכתבו כדי לסקור דברים שאחרים עשו ולהציע נקודות התבוננות מסוימות בתחום. ההתפתחות הזו, והיציאה של עוד ועוד ספרים בנושאי פסיכולוגיה, פסיכואנליזה וחקר המוח בעברית (ויש לא מעט שנכתבו בארץ) היא מבורכת ומצביעה על כך שקהל הקוראים באמת מתעניין בתחומים אלו ומעוניין לקרוא עליהם (או לפחות כך חושבות הוצאות הספרים). אם ניקח לדוגמה את רשימת רבי המכר של השבוע האחרון נמצא את הספר החדש של חנוך דאום ואריאל הרטמן "בשביל הנפש", שייסקר פה בקרוב.

בפוסט הזה אמליץ לכם על כמה ספרים על פסיכולוגיה ומוח שלדעתי כדאי לכל מי שמתעניין בתחום לקרוא. בין אם אתם סטודנטים לפסיכולוגיה, מתכוונים לעסוק בתחום או פשוט מתעניינים בעולם המרתק הזה – הספרים האלו תפורים עליכם. זה הזמן לשנס מותניים לדוכני שבוע הספר ולחפש אותם. שימו לב שמדובר ברשימה לא מאתגרת שלא רוצה לאתגר. מדובר בספרים קריאים, נגישים לקהל רחב ומעניינים. חלקם ישנים יחסית, חלקם לא.

פרויד ומעבר לו – תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית / סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק

הוצאת "תולעת ספרים", 2006, 382 עמ'

סטיבן מיטשל מוכר לפסיכולוגים בתור אחד התיאורטיקנים המשפיעים של סוף המאה העשרים, ומעמודי התווך של הגישה ההתייחסותית. הוא עסק הרבה בתחומי היחסים הבין-אישיים בטיפול ובכלל, והגישה שלו תפסה מקום נרחב בפסיכואנליזה המודרנית. הוא נפטר לפני עשר שנים, כשהוא רק בן 54. חמש שנים קודם לכן פרסם יחד עם אשתו מרגרט בלאק את הספר הזה, שיצא בעברית לפני ארבע שנים והוא לדעתי אחד הספרים המרתקים, הבהירים והחשובים שקיימים היום בעברית ועוסקים בפסיכולוגיה.

"פרויד ומעבר לו" מבצע סקירה שיטתית של החשיבה הפסיכואנליטית, החל מימיו של פרויד והלאה. הספר מתחיל מדיון ופירוק של כמה מיתוסים על הפסיכואנליזה, וממשיך בסקירת האסכולות, כאשר הוא מתחיל כמובן בפרויד וממשיך בחלוקה לאסכולות וסוקר את האנשים המשפיעים בכל אסכולה, את הרעיונות שלהם ואת האופן שבו רעיונות אלו מקבלים ביטוי בקליניקה. לסיום, עוסקים מיטשל ובלאק בסוגיות ומחלוקות בין האסכולות על תיאוריות של הנפש ועל טכניקות העבודה של המטפל.

כוחו של הספר הזה הוא בבהירות שלו. לקרוא כתבים פסיכואנליטיים זו לא תמיד משימה קלה, וספר כמו זה, שמרכז את האסכולות המרכזיות ושוטח אותן בפני הקורא בצורה שיטתית, הגיונית ובעיקר – בשפה ברורה אך שאינה מרדדת את הנושא הוא ספר חשוב מאוד. עבורי הוא כלי עבודה חשוב, ולא בכדי הוא כנראה הספר הכי ממורקר אצלי בספריה.

ללא פרויד, ללא פרוזאק / דויד סרוואן-שרייבר

הוצאת "מטר", 2004, 228 עמ'

אחרי ספר שכולו עיסוק בפסיכואנליזה וההתפתחויות שלה, כדאי לעסוק בטיפולים מסוג אחר. בספר זה מציג סרוואן-שרייבר, פסיכיאטר וממייסדי הסניף האמריקאי של "רופאים ללא גבולות", טיפולים המתמקדים בהפרעות נפשיות אך מכיוון אחר לגמרי. סרוואן-שרייבר לא מציג פה תורה משלו, אלא סוקר טכניקות טיפול שונות ומציג מחקרים שבחנו אותן. מדובר בטכניקות שאינן מה שמוכר בדרך כלל כפסיכולוגיה קלינית ורובן ככולן עוסקות בחיבור בין הגוף לנפש ובעבודה על הגוף כדי להשפיע על הנפש. לא צריך להתפלא שהספר נכנס לרשימה על ספרי פסיכולוגיה, מכיוון שלדעתי חשוב להכיר בחיבור בין הגוף לנפש ובכך שלפעמים הטיפולים הכי טובים לא כוללים דווקא שיחות ארוכות על יחסים מן העבר וכדומה. הספר הזה מתאים לאנשים שמתעניינים בגוף ונפש, בשיטות טיפול אחרות ובעיקר מי שמתעניין בטיפול. לדעתי כל סטודנט לפסיכולוגיה/פסיכאטריה או כל תחום טיפולי אחר בבריאות הנפש ימצא פה דברים מעניינים שחשוב להכיר. טכניקות כמו EMDR, החשיבות של חומצות שומן מסוימות לבריאות הנפשית ועוד – אלו דברים מעניינים שאנשים העוסקים בטיפול צריכים, לדעתי, להכיר. יש חלקים בספר שאני פחות אוהב, אבל עדיין מדובר בספר מעניין.

נפש לא שקטה / קיי רדפילד ג'יימיסון

הוצאת "מטר", 1999, 165 עמ'

להיות פסיכולוג זה אומר לנסות ולהבין, להרגיש ולחוות את העולם של אדם אחר. בדרך כלל זה אדם פגוע, הסובל ממצוקה כלשהי. אפשר להכיר המון תיאוריות של האישיות, לצטט את פרויד משינה ולהכיר המון טכניקות טיפוליות, אבל בסופו של דבר אם לא נצליח להתחבר לאדם ההוא שיושב ממול וזקוק לנו, אם לא נצליח להבין איכשהו איך העולם נראה מהצד שלו, יהיה לנו מאוד קשה לטפל בו. ספרים שנכתבים על ידי אנשים שסבלו או סובלים מהפרעה נפשית יכולים לתת לנו צוהר לתוך העולם הזה. אחד מהם, ומומלץ במיוחד, הוא "נפש לא שקטה". זהו ספר מרתק ונוגע ללב העוסק באחת בהפרעה הדו-קוטבית, היא המאניה-דפרסיה. הספר מתאר ברגישות ובכנות מעוררת הערכה את החיים עם המחלה, את הנסיונות לטפל בה ואת הקושי שלא מרפה. אך מה שהופך אותו למיוחד כל כך הוא המחברת שלו. קיי רדפילד ג'יימיסון היא פסיכיאטרית אמריקאית בעלת שם עולמי בתחום ההפרעה הדו-קטבית, אך שלא כמו רוב הרופאים, היא מכירה את המחלה מקרוב מאוד, בתור מי שסובלת ממנה בעצמה. כך, היא מסוגלת לתת לנו, הקוראים, הצצה נדירה למחלה לא פשוטה הן מנקודת המבט של החולה, והן מנקודת המבט של הרופא.

האיש שחשב שאשתו היא כובע / אוליבר סאקס

הוצאת "מחברות לספרות", 1990, 253 עמ'

הספר הזה והספר הבא שאמליץ עליו הוא בגדר קלאסיקה מקומית, אני חושב. אני מתקשה להאמין שיש מישהו מהקוראים שלא נתקל בו, הוא פשוט כל כך מוכר. זה לא אומר שלא מגיע לו לקבל כמה מילים טובות. אוליבר סאקס הוא נוירולוג שבאמת קנה לו שם עולמי הן כחוקר מערכת העצבים והן כסופר. בספר זה הוא מתאר מקרים שונים שנתקל בהם במסגרת עבודתו כנוירולוג. סגנון הכתיבה של סאקס קולח, רגיש וקריא, ולכן הספר הפך, כנראה, לפופולרי כל כך. יש פה אוסף של כמה מקרים משונים ומרתקים כאחד והוא חושף בעיני הקורא את המופלא שבאיברי האדם בצורה מעוררת הערכה.

סערת נפש / יורם יובל

הוצאת "קשת", 2001, 461 עמ'

להמליץ על הספר הזה של יורם יובל זה קצת כמו להמליץ לכם על החומוס של עלי קרוואן. כולם יודעים מי זה, כולם טעמו ממנו. יש מי שחושבים שהוא ה-דבר, יש מי שלא. אין מה לעשות, יורם יובל הפך לפסיכולוג המחמד של התקשורת, בעיקר הטלוויזיה. בין התכנית שלו על האושר עם מיקי רוזנטל לסדרת שיחות הנפש עם סלבריק'ז בהוט, הוא הפך לאחד השמות והפנים הכי מזוהים עם התחום. והוא בכלל פסיכיאטר, שזה גם בסדר.

כך או כך, אני לא יכול שלא להמליץ על "סערת נפש". אני חושב שזה אחד הספרים הראשונים שקראתי בתחום, כשעוד רק התעניינתי בו ועוד לא התחלתי ללמוד אותו באופן מקצועי. הוא טוב בגלל שהוא מקיף כל כך. יובל מוליך את הקורא דרך שלושה שערים: פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ומדעי המוח. בכל אחד הוא נותן לנו להכיר מקרים שונים שמהווים דוגמה לבעיות או סוגיות שונות בתחום, כמו הפרעת אישיות גבולית, ניתוח חלומות, טיפול התנהגותי-קוגנטיבי, טיפול תרופתי בדכאון או חרדה והביולוגיה של הזכרון. תחשבו על זה כעל ארוחת טעימות טובה. יובל כותב מוכשר. הוא מצליח לשלב בין כתיבה מקצועית שכוללת הסברים על האנטומיה של המוח לבין כתיבה רגשית העוסקת בכאב של מטופליו. לדעתי זה באמת ספר שחובה להכיר בתור סיפתח לעולם הפסיכולוגיה וחקר המוח.

בפוסט הזה אני רוצה לחלוק אתכם את הרשמים שלי מהקריאה בספר "היסטוריה של הפסיכולוגיה המודרנית" שכתב לודי ט. בנג'מין ויצא לאחרונה בהוצאת רסלינג. אך לפני כן, כמה מילים בנוגע לתחום הפסיכולוגיה בשוק הספרים בארץ.

כשהתחלתי להתעניין בפסיכולוגיה – היה זה ממש בסיום השירות הצבאי שלי בתחילת המאה הנוכחית – לא היו המון ספרי פסיכולוגיה על מדפי הספרים. בשביל אחד כמוני, שלא למד פסיכולוגיה בתיכון ולא באמת ידע ממה להתחיל, המבחר על מדפי הפסיכולוגיה בחנויות הספרים לא היה מרשים במיוחד. אמנם המדפים האלו היו מלאים בספרי הדרכה להורים או ספרי עזרה עצמית, אך זה לא מה שחיפשתי. בסופו של דבר מצאתי ספר או שניים שהיוו עבורי שער כניסה לעולם הפסיכולוגיה (ובפרט הפסיכולוגיה האבנורמלית).

בשנים שחלפו מאז (לא כל כך הרבה) אפשר היה לראות שינוי משמעותי במדפי הספרים הנושאים את הכותרת "פסיכולוגיה" בחנויות. מדי שנה יוצאים עוד ועוד כותרים, חלקם ישראליים אך לדעתי הרוב הוא ספרות מתורגמת, ולראייה, מדף ספרי הפסיכולוגיה שלי שגדל בהתמדה. אני רוצה לציין שתי הוצאות ספרים שמהתרשמותי אחראיות למהפכה המבורכת הזו.

הראשונה היא "תולעת ספרים" שנולדה כחנות ספרים כבר בשנות השמונים ולדעתי היתה מהחלוצות של שילוב בין חנות ספרים לבית קפה. בשנת 1999 התרחבה תולעת ספרים והפכה להוצאה לאור המתמחה בספרות פסיכולוגיה מקצועית המתורגמת לעברית. אינני יודע כמה ספרים יצאו עד כה בהוצאה זו אך הקטלוג שלה מהווה קריאת חובה למי שרוצה להכיר את הספרות הפסיכולוגית (ובמיוחד הפסיכואנליטית) מקרוב, דרך קריאת כתבי המקור של פסיכולוגים כמו מלאני קליין, וילפרד ביון, היינץ קוהוט ועוד.

הוצאה שניה שאני רוצה להתעכב עליה היא "רסלינג". רסלינג מתמחה בספרות עיון בשלל נושאים כמו אדריכלות, קולנוע, פילוסופיה וכן, גם פסיכולוגיה. בניגוד לתולעת ספרים, רסלינג מוציאה גם ספרות מקור בפסיכולוגיה. אפשר לציין, בין השאר, את ההוצאה בחלקים של כל כתבי פרויד בתרגום לעברית, ספרים של ועל לאקאן וספרים בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. להוצאת רסלינג יש יתרון נוסף שאני רוצה להמליץ עליו: תכנית המנויים. תכנית המנויים מאפשרת רכישה של כל ספרי ההוצאה בהנחה משמעותית, תמורת תשלום שנתי של כמה עשרות שקלים (אני שילמתי 20 שקלים לשנה, אך לדעתי זה היה מבצע). לאחר שתעשו מנוי תקבלו הודעה במייל על כל ספר חדש שייצא והוא יישלח לביתכם באופן אוטומטי אלא אם תשלחו מייל המבקש לא לקבל את הספר. אז נכון שאני מבקש לבטל הרבה יותר ספרים ממה שאני בוחר כן לקבל, אבל אלו שאני רוצה מגיעים אלי בדואר ובהנחה. שווה¹.

טוב, עכשיו כשאתם מכירים שתי הוצאות ספרים שהן חובה למתעניינים בפסיכולוגיה, זה הזמן לעבור לנושא הפוסט.

היסטוריה של הפסיכולוגיה המודרנית

לכתוב ספר על ההיסטוריה של הפסיכולגיה זו עבודה לא פשוטה. יש הרבה החלטות אסטרטגיות שצריך לבצע, כמו למשל להחליט מאיפה להתחיל. האם להתחיל מפרויד? האם להתחיל מפילוסופים מודרניים אשר השפיעו עליו? אולי בכלל צריך ללכת אחורה אל הפילוסופיה המוקדמת יותר? ואחרי שהחלטנו מאיפה להתחיל, נשאלת השאלה במה להתמקד. הרי הפסיכולוגיה מקיפה כל כך הרבה תחומים בחיינו שקשה לדעת במה להתמקד. האם נכתוב רק על התפתחות הפסיכואנליזה והריפוי בדיבור? האם נקדיש את הספר לחקר מערכת העצבים? אפשר ללכת לאיבוד אם נרצה לכסות את הכל.

זו, אולי, הסיבה שאחד הספרים המרכזיים בהיסטוריה של הפסיכולוגיה נכתב בשנות העשרים של המאה הקודמת על ידי אדם ששמו, למרבה האירוניה, Boring. ספר זה היה דומיננטי במשך כמה עשורים טובים, אך מאז הופיעו עוד ועוד ספרים העוסקים בהיסטוריה של התחום המרתק והכל כך אנושי הזה. אחד מהם הוא היסטוריה של הפסיכולוגיה המודרנית שנכתב על ידי לודי ט. בנג'מין, פרופסור מטקסס המתמחה בהתפתחות הפסיכולוגיה השימושית ותדמיתה בחברה. הספר, שיצא בהוצאת רסלינג, מונה 318 עמודים, שזה לא הרבה אם חושבים על התחום שבו הוא מנסה להתמקד.

כפי שאפשר להבין משם הספר, בנג'מין מנסה להתמקד בפסיכולוגיה המודרנית, ולא הולך לתקופות קדומות יותר שגם בהן נעשו נסיונות להבין את נפש האדם. בנג'מין מגדיר את תחילת הפסיכולוגיה המודרנית בהקמתה של המעבדה האוניברסיטאית הראשונה לפסיכולוגיה על ידי וילהלם וונדט בלייפציג בשנת 1897. קביעה זו אינה ייחודית לבנג'מין והיא מקובלת על ידי הסטוריונים רבים של הפסיכולוגיה. בנג'מין מתאר את עבודתו של וונדט ומתמקד במיוחד בשיטות המחקר הייחודיות שלו שפותחו על ידו ועל ידי חוקרים אחרים בתקופתו. משם ממשיך בנג'מין וסוקר את עבודתם של חלק מתלמידיו ועמיתיו האחרים של וונדט.

הספר מחולק לאחד עשר פרקים, כאשר כל אחד מהם מתמקד בעולם אחר של הפסיכולוגיה. לאחר ההתמקדות בלידת הפסיכולוגיה המודרנית אי שם בגרמניה, ממשיך בנג'מין וסוקר את הפסיכולוגיה האמריקאית ובוחן את הלידה של אסכולות שונות של פסיכולוגיה יישומית, בעיקר באמריקה. כשהוא מדבר על פסיכולוגיה יישומית מגיע בנג'מין לתחומים שאני לא חשבתי עליהם כשפתחתי את הספר כמו פסיכולוגיה בשירות הפרסומאים, פסיכולוגיה של התעשייה (שהולידה את הפסיכולוגיה התעסוקתית) ועוד. משם ממשיך בנג'מין, בצעד סקטוריאלי ולא כרונולוגי, ומתאר את הפסיכואנליזה, בקצרה, את הביהיוריזם ואת הפסיכולוגיה המודרנית יותר כמו פסיכולוגיה קוגנטיבית, מחקר חברתי ועוד.

בהתחשב בעובדה שאין הרבה ספרים בעברית העוסקים בהיסטוריה של הפסיכולוגיה, אני חושב שזה מבורך מצד רסלינג להוציא ספר בנושא ומקווה שיבואו עוד אחריו. אך עם זאת, אני חושב שבלשון המעטה זה לא הספר האידיאלי ללימוד ההיסטוריה של הפסיכולוגיה. הבעיה העיקרית שלי עם הספר הזה היא רוחב היריעה שהוא מנסה להקיף במספר עמודים שלא מספיק לזה. בנג'מין, שכנראה התקשה להתמודד עם השאלה "במה להתמקד ובמה לא" בחר להגיש לקורא מעין ארוחת טעימות שבה הוא יקבל קצת מהרבה אבל הכל בגדר דוגמיות. זו אמירה מכלילה, אני יודע, ויש פרקים בהם היריעה נפרשת יותר לאורך והם מעניינים מאוד, הפרק על וונדט וממשיכי דרכו למשל. אך מהר מאוד במהלך הקריאה בספר עלתה בי התחושה שבנג'מין נקלע למעין ניים-דרופינג כאשר פרקים שלמים מורכבים מתתי-פרקים קצרים שלא בהכרח קשורים אלו לאלו ומנסים לתאר בכמה פסקאות לכל היותר עבודה של פסיכולוג כזה או אחר. בשלב מסוים זה פשוט נהיה משעמם. אני, באופן אישי, מעדיף ספר שיוותר על ארוחת הטעימות וייתן לי מנות עיקריות. אין לי עניין ללמוד קצת על הפסיכולוג הפרסומאי ההוא או על חוקר התעשיות ההוא. אם כבר, אני מעדיף לקרוא משהו מקיף ורחב יותר. אני חושב שהיה מוטב לו בנג'מין היה מוותר על כמה מהפרקים, למשל זה העוסק בפסיכולוגיה יישומית בארצות הברית, ומרחיב כמה מהפרקים האחרים.

אך עם זאת, אני עדיין מברך את רסלינג על הצעד בכיוון ההיסטוריה של הפסיכולוגיה ומקווה שימשיכו איתו. (יש לציין שרסלינג כבר הוציאו כמה ספרים הנוגעים לנושאים שונים בהיסטוריה של הפסיכולוגיה, כמו חליפת המכתבים בין פרויד ליונג, אך לא ספר מקיף הנותן נראטיב של סיפור הלידה של תחום זה). נקווה שהספרים הבאים שייצאו בתחום יהיו מוצלחים יותר.

1. למען הסר ספק, אין לי קשר להוצאה ואני לא מקבל משהו על ההמלצה הזו